פטם

פִּטָּם

קיצור לשון נהוגה כיום, מן פטמה בלשון חז"ל.

או פִּטָּס

לשון חז"ל כלי גדול עשוי חרס.
- "התוקע לתוך הדות או לתוך הפיטם" (ראש השנה פ")
- "התגר נוטל..מחמש גיתות, ונותן לתוך פיטם אחד" ( בבא מציעא פ"ד)

"הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה" (בבלי בבא בתרא קי)

הכין מרקחת בשמים, טחן בשמים ועירבם עם שמן וכדומה.
- "יחיד שפיטם את הקטורת" ([[S:|]]) "פיטמהּ לחצאין כשרה" ([[S:|]])
(לשון האחרונים) הכניס ריח או טעם חזק במאכל.

השורש פ־ט־ם בלשון חז"ל לשתי המשמעויות. בספר הכל בו (הובא בב"י או"ח) כתב שאינן שוות.

שעוסק בפיטום בעלי חיים.
- ”אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה ט)
- "שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה, הרי הוא כרגלי אותה העיר" (בבלי ביצה)|
- "הולך אדם... אצל פטם הרגיל אצלו, ואומר לו תן לי גוזל אחד" (בבלי ביצה כט)
בעל חיים מפוטם.
- ”גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ד)