עשת

לערך העוסק בעשת בצורת רבים נסמך; ראו הצירוף היחיד עשתי עשר.

עֶשֶׁת

לשון המקרא מילה יחידאית (משמעות משוערת), צלחת, דבר חלק ונוצץ.^[1]
- ”יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים“ (שיר השירים ה, פסוק יד)
לשון חז"ל ברזל גלמי. גוש מתכת בלתי עשוי לכלי.
- ”הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הָעֶשֶׁת, וּמִן הַחֲרָרָה, [...] וּמִן הַגְּרוּדוֹת, טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יא, משנה ג)
- ”מנורה אין כשרה אלא מן העשת עשאה מן הגרוטאות פסולה“ (תוספתא, מסכת חולין – פרק א, הלכה יח)
- "אין לי אלא שהרגו ישראל בברזל שיהא חייב, השליך עליו עשתות וגולמים מנין" (ספרי במדבר לה טז)
עברית חדשה פלדה.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
  רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

המילה יחידאית במקרא, ומשמעותה עמומה ותלויה בפרשנות. היו שהציעו שמשמעותה צלחת, דבר חלק ונוצץ, ובניב מאוחר יותר מנורה או מוט ממתכת. השערה זאת מתאימה לשוואת המילה המקראית למילה הכנענית המופיעה באכדית שבכתבי העיר אֵמר ḫi-iš-ta או ḫi-iš-tá, המשוחזר כ־ʿištu (בתעתוק ע כנענית ל־ḫ אכדית).^[1]
התואר ברזל עשות ”עשות“ (יחזקאל כז, פסוק יט) גם תלוי בפרשנות הנ"ל מי שמסביר כגוש מוצק קושר עם לשון חז"ל.

לשון ימי הביניים [מליצה] מחשבה.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
  רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

משורש מקראי (התעשת) שמקורו בארמית ”וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא“ (דניאל ו, פסוק ד) -והמלך חשב להעמידו על כל המלכות.

לשון המקרא (משמעות משוערת) נעשה עבה; לחילופין, התבסס.
- ”שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע; דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ, וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ.“ (ירמיה ה, פסוק כח)

מילה יחידאית הפרשנים נחלקו בפירושה בהתאם לשם העצם המקראי עֶשֶׁת.
יש מפרשים חשבו. על פי המובאה בארמית ”וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא“ (דניאל ו, פסוק ד)
יתכן מקביל לפרסית עתיקה בהגיית: אֶשְׁתֱאִי (𐎠𐎿𐎫𐎡𐎹) בהוראת: להיות ,קים. מכאן בפרסית 'אשְׂת' (است) בהוראת: עצם. ראו לעיל, עשת א'.