עצל

עָצֵל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עצל
הגייה^*	׳atsel
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ע־צ־ל
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ עֲצֵלָה, ר׳ עֲצֵלִים, נ"ר עֲצֵלוֹת

לשון המקרא שנמנע מכל עבודה ומעדיף לנוח במקום זאת.
- ”עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?“ (משלי ו, פסוק ט)
- ”תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ; כִּי-מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.“ (משלי כא, פסוק כה)
- ”הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל-צִירָהּ; וְעָצֵל עַל-מִטָּתוֹ.“ (משלי כו, פסוק יד)
- ”רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.“ (משנה, מסכת אבות – פרק יח, משנה ט)

השורש ע־צ־ל הוא שורש מגזרת השלמים.