עברית חדשה (ימאות) בתקופת המפרשים: מונח לציון המיקום היחסי ביחס לרוח של שני ציים יריבים במהלך קרב ימי. צי (או אונייה) תופס את עמדת הגלי כאשר הוא מתייצב בצד הגלוי לרוח של מערך הקרב הטורי של האויב.
צי שתפס את עמדת הגלי נקט גישה התקפית, כי הרוח הסיעה אותו לעבר האויב; צי שתפס את עמדת החסי, לעומת זאת, נקט גישה מגננית - כי יכול היה לנתק מגע ולהסתלק בעזרת הרוח.
זהו מונח מתחום הטקטיקה הימית בתקופת המפרשים (1650–1815 לערך). ציי המלחמה היריבים נערכו בשני טורים מקבילים, אחד בצד הגלי (של היריב) והשני בצד החסי (של הצי שלמולו). האוניות ירו מתותחי הדופן שלהן. צורת ההיערכות הזו נקראה 'הטור העורפי' (line of battle). לכל אחת מן העמדות היו יתרונות וחסרונות טקטיים.[2]