מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא מִהֵר לחטף כדרכו של העיט, התנפל.
- ”וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל-הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.“ (שמואל א׳ טו, פסוק יט)
- יַעֲלֶה הָעַיִט מֵהָרִים / וְיָעוּט עַל הַפְּגָרִים. (שְׁאוֹן הַתּוֹתָחִים נָדַם, מיכאיל איסקובסקי, תרגום: נתן יונתן)
- מלשון עיט, כדעת רש"י. ברוב המופעים במקרא פורש הפועל משורש ע־ט־י/ה.
- במקרא מצוי ההיגד ”חרב מעוטה לטבח“ (יחזקאל כא, פסוק כ) בהוראת: חרב המתנפלת על טבחה.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עט |
| הגייה* | et |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ו־ט |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
| נטיות | ר׳ עֵטִים |
מגוון עטים
- לשון המקרא קנה מחודד וחלול, המשמש לכתיבה באמצעות דיו.
- ”חַטַּאת יְהוּדָה – כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל, בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר; חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם, וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם.“ (ירמיהו יז, פסוק א)
- ”רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב, אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ; לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר.“ (תהלים מה, פסוק ב)
- ”בְּעֵט־בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת; לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.“ (איוב יט, פסוק כד)
- ”וּמִי הִשְׁלִיחַ בָּכֶם לַהֲקַת חוֹרְצֵי עֵט וְלָשׁוֹן“ (ראיתיכם שוב בקוצר ידכם, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”בחנות קטנה למרכּוֹלת ולמיני מאכל, לקדירוֹת וּלכלים, לעניני־תפירה, עטים ודיוֹ וגם גלוּמי־קטורת“ (פסח, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- לילדה מכיתתי היו בקלמרה עטים צבעוניים רבים.
מן שורש עו״ט. מקביל לערבית בתיבות ״ע׳וּט״ غوط (במשמע: ״לטבוע״), ״ע׳ַאטַ״ غَاطَ (במשמע: ״לחדור״)[1].
- טעות רווחת היא להתייחס לשם העצם הזכרי "עֵט" כנקבה.
 ערך בוויקיפדיה: עט |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עטים |
ערך בוויקיפדיה: עט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עטים