מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא מִהֵר לחטף כדרכו של העיט, התנפל.
- ”וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל-הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.“ (שמואל א׳ טו, פסוק יט)
- יַעֲלֶה הָעַיִט מֵהָרִים / וְיָעוּט עַל הַפְּגָרִים. (שְׁאוֹן הַתּוֹתָחִים נָדַם, מיכאיל איסקובסקי, תרגום: נתן יונתן)
- מלשון עיט, כדעת רש"י. ברוב המופעים במקרא פורש הפועל משורש ע־ט־י/ה.
- במקרא מצוי ההיגד ”חרב מעוטה לטבח“ (יחזקאל כא, פסוק כ) בהוראת: חרב המתנפלת על טבחה.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | עט |
הגייה* | et |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ו־ט |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | ר׳ עֵטִים |
מגוון עטים
- לשון המקרא כלי כתיבה מָאֳרך על בסיס דיו.
מן שורש עו״ט. מקביל לערבית בתיבות ״ע׳וּט״ غوط (במשמע: ״לטבוע״), ״ע׳ַאטַ״ غَاطَ (במשמע: ״לחדור״)[1].
- טעות רווחת היא להתייחס לשם העצם הזכרי "עֵט" כנקבה.
 ערך בוויקיפדיה: עט |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עטים |