סנק
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סָנַק (גם סִנֵּק)[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | סנק גם סינק |
| שורש וגזרה | ס־נ־ק |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל העביר חומר ממקומו וצברו במקום אחר.
- ”נטלו את המגריפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ב, משנה א)
- ”המסנק את הטיט לצדדין ומשכו ממנו שלשה לוגין כשר היה תולש ומשכו ממנו שלשה לוגין פסול“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק ב, משנה ו)
- עברית חדשה הוליך נוזל בלחץ ממקום אחד למשנהו.
- משאבת כיבוי אש סונקת את המים בלחץ גבוה.
גיזרון[עריכה]
- 1. המילה מופיעה פעמיים בלבד בלשון חז"ל. לדעת רבים חילוף מ־סילק.
- 2. ועד הלשון העברית, מילון למונחי טכניקה (תש"ו), 1946. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי כימיה (תשמ"ה), 1985.
פרשנים מפרשים[עריכה]
- משפה מצרית קדומה ס-נֶקֻ s-neq במשמעות הפועל: "לינוק"
- באותה משמעות במצרית-קופטית: ⲥⲱⲛⲕ סוֹנְק.
- רבי עובדיה ברטנורא על משנה תמיד ב א: סונקים - מסלקים אותן. לשון נענוע ונדנוד. וכן כגדי מסנקן [פסחים דף ג' ע"ב], גדי שהוא עיף על ידי נענוע ונגיחות שמנגחין זה בזה. אף כאן סונקים מנענעים ומהפכין אותן בצנורות לצדדי המזבח: