סמא

סִמֵּא

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	סימא
שורש וגזרה	ס־מ־א, גזרת נל"א
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל קלקל את חוש הראיה. עִוֵּר, גרם לעִוָּרוֹן.

   • "המסמא את עינו והמצבה את כריסו והמעבה את שוקיו אין נפטר מן העולם עד שיהא לו כן" (תוספתא, סדר זרעים, מסכת פיאה, פרק ד', י"ד)
   • "אומרים ונמצאו זוממין משלמין לרב סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן זו אחר זו ונמצאו זוממין משלמין לעבד סימא שתיהן זו אחר זו והפיל" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת מכות, פרק א', ג')
   • ישנו חשש כבד כי המחלה שתקפה את הישיש תסמא אותו לחלוטין.

2. גרם לחולשה -גם זמנית- בראיה.

   • כשחיל האויר הפציץ את העיר נראה הבזק אור מסמא ואחריו נשמע קול נפץ אדיר.

גיזרון

• מקור השורש ס-מ-א הוא מארמית.
• בארמית הפועל סמי משמעו להסתיר (או לסלק).

נגזרות

• סומא

מילים נרדפות

• עִוֵּר ב(1)
• סֵנְוֵר(1,2)

תרגום

• אנגלית: to blind‏‏‏‏
• ערבית: عَمَّى‏‏‏‏ (קרי: עַמִּיַ)

ראו גם

• סימוי
• עִמְעֵם
• עמם
• סִנְוֵר