סומא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סוּמָא או סוֹמָא[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סומא |
הגייה* | suma |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ס־מ־א, גזרת נל"א |
דרך תצורה | |
נטיות | נ׳ (ראו גיזרון) ר׳ סוּמִין או סוּמִים |
- לשון חז"ל שמאור עיניו אינו. שאינו מסוגל לראות.
- "הגונב את הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא הגונב של שותפין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ז', ד')
גיזרון[עריכה]
- מארמית:
- יש הוגים סוֹמֶא לזכר וסוֹמָא לנקבה.
- השורש הוא סמי'ה (נל"א) הפועל סַמִי בארמית משמעו להסתיר, לכסות. ”סמי קילתא מקמי חמירתא“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מה, עמוד ב)
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
השורש סמא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|