סגף

סִגֵּף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	סיגף
שורש וגזרה	ס־ג־ף
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל מנע מן הגוף צרכיו וגרם לו צער

   • ”מֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס; סִגְּפָהּ וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ז, משנה י)
   • ”אין רשאין לסגף עצמן בתענית שלא לשבר את כחן“ (תוספתא, מסכת תענית – פרק ב, הלכה יב)

גיזרון

• לשון חז"ל מארמית: עינוי

נגזרות

• סִגּוּף
• סֻגַּף
  • מְסֻגָּף

מילים נרדפות

• עִנָּה
• יִסֵּר

ניגודים

• עִדֵּן

ראו גם

• הסתגף
• סָגוּף(נדיר)
• סגפן