נספח:כתיב חסר ניקוד

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נספח זה מכיל את כללי העברית בכל הנוגע לכתיבת מילים עם ניקוד וכתיבת מילים בהֵעדרו. הכללים המופיעים דלהלן הם כללי הכתיב המלא החדש, ומושתתים על החלטות האקדמיה ללשון העברית בנושא. הנספח נועד לשם עשיית סדר בכתיבה המרובה בעיקר באותיות יו"ד ו-ו"ו כפי שמתבטאת בקרב דוברי עברית רבים.



תנועת החיריק[עריכה]

  • ישנן מילים בעברית המנוקדות בחיריק בכתיב חסר ובכתיב מלא תיכתבנה בלא י'.

1) מלים הפותחות בתנועת חיריק ואחריה בא שווא נח.[1]

אלו הן;

א.מילים ממשקל "מִקְטָלָה", כמו; מִכְבָּסָה, מִתְפָּרָה, מִרְפָּאָה- תיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: מכבסה, מתפרה, מרפאה וכד'...

ב.מילים ממשקל "קִטְלָה", כמו; שִׁגְרָה, רִתְמָה, שִכְחָה-תיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: שגרה, רתמה, שכחה וכד'...

ג.מילים ממשקל "מִקְטָל", כמו; מִשְׂרָד, מִשְׁמָר, מִכְתָּב-תיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: משרד, משמר, מכתב וכד'...

ד.פעלים בבניין התפעל בכל זמניו ובכל הגזרות, כמו; מִתְעוֹרֵר, יִסְתּוֹבֵב, הִתְגָּרֵשׁ, לְהִתְמַלֵּא-ייכתבו בכתיב בלא ניקוד: מתעורר, יסתובב, התגרש, להתמלא וכד'...[2]

ה.פעלים בבניין נפעל בגזרת השלמים בזמני העבר וההווה, כמו; נִשְׁמַר, נִשְׂגָּב, נִפְתַּח-ייכתבו בכתיב בלא ניקוד: נשמר, נשגב, נפתח וכד'...

ו.שורשים מבניין פיעל בגזרת המרובעים הנוטים בשם הפעולה ובזמן העבר, כמו; קִשְׁקֵשׁ, גִּלְגּוּל, פִּטְפֵּט-ייכתבו בכתיב בלא ניקוד: קשקש, גלגול, פטפט וכד'...

2) פעלים מבניין הפעיל בזמן העבר בכל הגזרות, כמו; הִצִּיג, הִכִּיר, הִטְמִיעַ -ייכתבו בכתיב בלא ניקוד: הציג, הכיר, הטמיע וכד'...[3]

3) מילים הבאות לאחר מ' השימוש.

כגון; מִכָּאן, מִפֹּה, מִטַּעַם, מִשָּׁם-תיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: מכאן, מפה, מטעם, משם וכו'...

4) מילים בעלות שתי אותיות שהראשונה פותחת בחיריק וכן בכל נטיותיהן.

כגון; אִם, מִן (ממנוּ, ממני, מכּם), עִם (עמוֹ, עמהּ, עִמָּךְ)-תיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: אם, מן, עם וכו'...

5) מילים שמקורן בתנועה שאינה חיריק, ובהטיה כן מנוקדת בתנועת חיריק, כמו; מְקִלִּים (מן: הֵקֵל), מְגִנָּה (מן: הֵגֵן) , סִפְרִי (מן: סֵפֶר), אִתִּי (מן: אֶת)-דינן שתיכתבנה בלא י': מקלים, מגנה, ספרי, אתי וכד'...

  • ישנן מילים בעברית המנוקדות בחיריק ובכתיב בחסר נכתבות בלא י', אך בכתיב המלא תיכתבנה עם י'.

1) אות המנוקדת בחיריק בראש מילה בהברה פתוחה.

אלו הן;

א.מילים ממשקל "קִטֵּל" הנושא עמו בד"כ משמעות של מומים ותכונות, כמו; פִּקְּחוֹת, חִגֶּרֶת, אִטֵּר-תיכתבנה אלה בכתיב בלא ניקוד: פיקחות, חיגרת, איטר וכד'...

ב.מילים ממשקל "קִטָּלוֹן", כמו; חִזָּיוֹן, חִשָּׁכוֹן, דִכְאוֹנוֹת-תיכתבנה אלה בכתיב בלא ניקוד: חיזיון, חישכון, דיכאונות וכד'...[4]

התנועות: קמץ קטן, חטף-קמץ, חולם, שורוק וקובוץ[עריכה]

  • כאשר מילה מנוקדת בקמץ קטן בכתיב מנוקד, דינה שתיכתב בכתיב חסר הניקוד בלא ו"ו.

א.לדוגמה; קָרְבָּן, תָּכְנִית, אָמְנָם, עָמְרִי-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: קרבן, תכנית, אמנם, עמרי וכד'...

  • כאשר מילה מנוקדת בחטף קמץ, בין אם על אהחר"ע ובין אם על אות רגילה, דינה שתיכתב בכתיב בלא ניקוד בלא ו"ו.

1) מילים המנוקדות בחטף קמץ בכל צורותיהן ונטיותיהן.

א.מילים שהחטף-קמץ מצוי על אות גרונית, כמו; צָהֳרַיִם, אֳנִי, מָחֳרָתַיִם-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: צהריים, אני, מחרתיים וכד'...

ב.מילים שהחטף-קמץ מצוי על אות שאיננה גרונית, כמו; צֳרִי, דֳּמִי-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: צרי, דמי וכד'...

2) מילים במשקל "קֹטֶל" שהאות הראשונה בהן היא אהחר"ע.

מילים ממשקל "קֹטֶל" שבהן האות הראשונה היא גרונית, ובצורת הרבים מנוקדות בחטף-קמץ, דינן שתיכתבנה עם ו"ו למרות זאת, כיוון שבצורה המקורית המילה הייתה מנוקדת בחולם ולא בחטף-קמץ, כמו; חֳמָרִים (מן: חֹמֶר), עֳמָרִים (מן: עֹמֶר), עֳפָרִים (מן: עֹפֶר)-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: חומרים, עומרים, עופרים וכד'...

3) מילים הניטות במשקל "קֹטִי" (די נדיר).

בצורת הרבים של מילים ממשקל זה, כאשר האות הראשונה בהם היא גרונית, היא תנוקד בחטף-קמץ.מילים אלה תיכתבנה עם ו' מכיוון שצורת היסוד שלהן הייתה תנועת חולם, כמו; אֳפָיִים (ריבוי מן: אֹפִי), עֳפָאִים (ריבוי מן: עֹפִי)-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: אופיים, עופאיים וכד'...

4) מילים הניטות במשקל "קֳטִי" (די נדיר).

מילים ממשקל "קֳטִי", כאשר ניטות בדרכיהן השונים (כינויי קניין, ריבוי, סמיכות וכו') דינן שתיכתבנה בלא ו"ו, כיוון שבצורת המקור נוקדו בחטף-פתח, כמו; עָנְיוֹ (מן: עֳנִי), חָלְיָהּ (מן: חֳלִי)-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: עניו, חליה וכד'...

  • כאשר מילה מנוקדת בתנועת חולם או בתנועת שורוק או בתנועת קובוץ, דינה שתיכתב תמיד עם ו"ו בכתיב חסר הניקוד.

א.חולם-למשל מילים כמו; הוֹרִיד, טֹב, בֹּשׁ, אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָה-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: הוריד, טוב, בוש, אנדרולומוסיה וכד'...

ב.שורוק-למשל מילים כמו; עִנּוּי, גְּזוּזְטְרָה, לוּלְיָן -דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: עינוי, גזוזטרה, לוליין וכד'...

ג.קובוץ-למשל מילים כמו; חֻלְצָה, סֻלָּם, חֻקִּים-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: חולצה, סולם, חוקים וכד'...

הערה לניקודים: חטף קמץ וקמץ קטן[עריכה]

-יש להוציא מכללים אלו את הפעלים בבניין הופעל, כאשר פה"פ היא גרונית. במקרה כזה, על אף ש-ה' הבניין תנוקד בקמץ קטן ופה"פ הגרונית תנוקד בחטף קמץ, בכל זאת תיכתב ו"ו אחרי ה-ה' וזאת כדי למנוע בלבול עם בניין הפעיל (בזמן הציווי).

לדוגמה,

פעלים כגון; הָעֳמַד, הָאֳהַב, הָעֳבַר- ייכתבו בכתיב חסר הניקוד: הועמד, הואהב, הועבר וכד'...

התנועות: צירה וסגול[עריכה]

יו"ד עיצורית[עריכה]

  • האות יוֹ"ד תוכפל בכל אחד מן המצבים הבאים:[5]

1) כאשר מצויה היא באמצע מילה ולפניה ואחריה מצויות כלל האותיות בעברית פרט לה' או לו', והגייתה היא עיצורית (שלא מתפקדת כאם קריאה), למשל מילים כמו; טַיֶּסֶת, מְחַיֵּב, תַּיָּר-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: טייסת, מחייב, תייר וכד'...[6]

2) כאשר מילים מוטות בכינוי השייכות "שלי" בצורת הרבים, אזי כן תוכפל הי', אע"פ שמצויה היא בסוף המילה וזאת כדי למנוע הזדהות עם צורת היחיד, למשל מילים כמו; סוּסַי, עֵינַי, רַגְלַי-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: סוסיי, עיניי, רגליי וכד'... וזהו גם הדין למילות היחס שהטיותיהן נעשות עפ"י צורת הרבים (בלעדי, לפני, אחרי וכו').

3) כאשר ישנן שתי י' בראש מילה נותיר את הי' בדיוק כפי שהופיעה בכתיב בלא הניקוד, למשל מילים כמו; יְיַצֵּר, יִיטַב, יַיְלִיל-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד באופו זהה: ייצר, ייטב, ייליל וכד'...

4) במילים במשקל "קַיִט" לעולם לא נכפיל את העיצור "יִ" בצורת המקור, למשל מילים כמו; דַּיִשׁ, בַּיִת, תַּיִשׁ-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: דיש, בית, תיש וכד'...[7]

5) כאשר במילה ישנה י' עיצורית ולפניה אות עיצורית המנוקדת בחיריק נכפיל אפוא את הי' כאשר האחת תתפקד לתנועת חיריק והאחרת תתפקד כעיצור, למשל מילים כמו; עֲשִׂיָּה, חֲנִיָּה, תְּהִיָּה-דינן שתיכתבנה בכתיב בלא ניקוד: עשייה, חנייה, תהייה וכד'...

ו"ו עיצורית[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. יש להוציא מכללים אלו מילים שבצורתן המקורית (יחיד נפרד) נכתבות עם י' כמו; כיסא, גיליון, פיסח-אלה תיכתבנה עם י' גם בצורות הרבים והסמיכות אף-על-פי שיהא שווא נח אחרי החיריק. ייכתב אפוא; כיסְאות, גילְיונות-, פיסְחים וכו'...
  2. פרט למצב בו מטים את בניין התפעל כאשר אחת מן האותיות הללו: ת', ד' או ט' משמשת כפה"פ. במקרה כזה, הבוחר בהידמות לת' הבניין יוסיף י' אחרי ה' הבניין, מכיוון שהשווא נשמט, למשל: הִדַּיְנוּת←‏הידיינות, הִטַּגֵּן←‏היטגן, הִתַּמַּהּ←‏היתמה. הבוחר להטות בלא הידמות יכתוב בלא יו"ד מפאת השווא; הִתְדַּרְדֵּר←‏התדרדר. לקריאה נוספת
  3. להוציא מן הכלל שישה פעלים חריגים בגזרת נפ"יו הניטים בתנועת צירה מלא אחרי ה' הבניין ובהם כן תיכתב י'; הֵילִיל, הֵיטִיב, הֵימִין, הֵישִׁיר, הֵימִיר, הֵינִיק (וכן הצורה הנדירה: הֵילִיךְ).
  4. שים לב-מילים במשקל זה לא תנוקדנה בחיריק אם יחול בהן תשלום דגש (כאשר ק' המשקל גרונית), למשל; עֶקְרוֹנוֹת, חֶזְיוֹנוֹת וכד'...
  5. לעולם לא תיכתבנה יותר משתי י' ללא קשר לתנועותיהן או למיקומן.
  6. להוציא מן הכלל את המילים "שָׁמַיִם", "מִיָּד" (וכן בשם התואר: "מִיָּדִי"), "יְרוּשָׁלַיִם"-אלה תיכתבנה עם יו"ד אחת על אף הכללים שלעיל; שמים, מיד, מידי, ירושלים.
  7. היא כן תוכפל כמובן בצורת הרבים מפאת שינויי התנועות; דְּיישים, תְּיישים וכד'...