נסבה
נְסִבָּה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נסיבה |
| הגייה* | nsiba |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ס־ב־ב |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ נְסִבּוֹת; נְסִבַּת |
- לשון המקרא גורם סיבה
- ”וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ“ (דברי הימים ב׳ י, פסוק טו)
- תנאי ההתרחשות, הרקע שסביב מקרה שמשפיע על ההתייחסות אליו
- עורך הדין טען כי הפשע התבצע בנסיבות מקלות.
גיזרון
[עריכה]- פעם אחת במקרא בפסוק מקביל ” כִּי הָיְתָה סִבָּה“ (מלכים א׳ יב, פסוק טו)
- רלב"ג: סיבה היא שם עצם ונסיבה היא תואר מנפעל. אולי מן הפעלים הסב ונסב.
נגזרות
[עריכה]
תרגום
[עריכה]- אנגלית: circumstance
ראו גם
[עריכה]| השורש סבב | |
|---|---|
|
|