נמוח
נִמּוֹחַ[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | נימוח |
| שורש וגזרה | מ־ו־ח |
| בניין | נִפְעַל |
- חומר מוצק שנעשה נוזלי, התרכך, במעיכה או בחימום.
- . ”יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מא, עמוד א)
- ”אמר להם צאו וראו אם נמחת(נמחית) אבן הטועים“ (משנה, מסכת תענית – פרק ג, משנה ח)
- ”אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ“ (בבלי, מסכת סוכה – דף נב, עמוד ב)
גיזרון[עריכה]
- לשון חז"ל משורש מקראי. ראה גם מחה