נמוג

נָמוֹג

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נמוג
שורש וגזרה	מ־ו־ג, גזרת נע"ו/י
בניין	נִפְעַל

1. התנדף, נעלם כלא היה.

   • ” וַאדֹנָי יְהוִה הַצְּבָאוֹת, הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, וְאָבְלוּ, כָּל-יוֹשְׁבֵי בָהּ; וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ, וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם.“ (עמוס ט, פסוק ה)
   • ”הָמוּ גוֹיִם, מָטוּ מַמְלָכוֹת; נָתַן בְּקוֹלוֹ, תָּמוּג אָרֶץ.“ (תהלים מו, פסוק ז)
   • ”שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג.“ (נחום ב, פסוק ז)

2. בהשאלה מן (1): נתקף בהלה.

   • ”וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם.“ (שמואל א׳ יד, פסוק טז)

נגזרות

• מוג לב

מילים נרדפות

• נמס, התמוגג (1)
• נטמר, נגוז (2)

ראו גם

• מוגג
• מג