מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נחרה
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ח־ר א
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלָה
|
| נטיות |
ר': נְחָרוֹת; נ"י: נַחְרַת־, נ"ר: נַחְרוֹת־
|
איור של נחרה
- קול הנוצר בנשיפה בחזקה בנחירים.
- ”מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ.“ (ירמיהו ח, פסוק טז)
- קול הנוצר ברטיטת מעברי האויר העליונים, בעקר החך הרך והענבל (2), בעת נשיפה או שאיפת אויר.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. ייתכן שמן הפועל נחר.
- רגז על ..., גרם צער מתוך כעס.
- ”בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.“ (שיר השירים א, פסוק ו)
- ” הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.“ (ישעיהו מא, פסוק יא)
