מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נחרה |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ח־ר א |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
| נטיות | ר': נְחָרוֹת; נ"י: נַחְרַת־, נ"ר: נַחְרוֹת־ |
איור של נחרה
- קול הנוצר בנשיפה בחזקה בנחירים.
- ”מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ.“ (ירמיהו ח, פסוק טז)
- קול הנוצר ברטיטת מעברי האויר העליונים, בעקר החך הרך והענבל (2), בעת נשיפה או שאיפת אויר.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. ייתכן שמן הפועל נחר.
- רגז על ..., גרם צער מתוך כעס.
- ”בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.“ (שיר השירים א, פסוק ו)
- ” הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.“ (ישעיהו מא, פסוק יא)
