נובב
נוֹבֵב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | נובב |
| שורש וגזרה | נ־ו־ב |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא(יש לשכתב פירוש זה): גרם לאחר לדבר ולהביע בפיו ולהפיק מתוכו.
גיזרון
[עריכה]- המילה מפיעה פעם אחת במקרא.
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י: אשר ינובב בתולות בניב שיר ושמחה (אפילו בתולות הבושות לדבר). ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה והוא יין משובח.
- אבן עזרא: מגזרת "ינובון בשיבה" (תהלים) (הפועל נב כמו הניב תנובה). והנכון מגזרת ניב שפתים [והפועל יוצא כמו שובב יקומם].
- מצודות: עניין דיבור כמו "ינוב חכמה" (משלי).