מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נבחה
|
| הגייה* |
nivkha
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ב־ח
|
| דרך תצורה |
משקל קִטְלָה
|
| נטיות |
ר׳ נְבָחוֹת; נִבְחַת־, ר׳ נִבְחוֹת־
|
- עברית חדשה נביחה, קולו של הכלב או (בהשאלה) של כלים המשמיעים קול קצר ורם.
- ”מארבע רוחות גברה נבחת כלבים זעומה, הולכת וּקרֵבה, הולכת וּמקפת מסביב.“ (מאחורי הגדר, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "נבחת המקלע, פיפיות הלהבה". (אלכסנדר בק, עתודתו של גנרל פאנפילוב, בתרגום שלמה אבן שושן)
| השורש נבח
|
|
השורש נ־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
| נ־ב־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
נָבַח
|
נוֹבֵחַ
|
יִנְבַּח
|
נְבַח
|
לִנְבֹּחַ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
נִבֵּחַ/נִבַּח
|
מְנַבֵּחַ
|
יְנַבֵּחַ
|
נַבַּח
|
לְנַבֵּחַ
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
