מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נבחה |
| הגייה* | nivkha |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ב־ח |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ נְבָחוֹת; נִבְחַת־, ר׳ נִבְחוֹת־ |
- עברית חדשה נביחה, קולו של הכלב או (בהשאלה) של כלים המשמיעים קול קצר ורם.
- ”מארבע רוחות גברה נבחת כלבים זעומה, הולכת וּקרֵבה, הולכת וּמקפת מסביב.“ (מאחורי הגדר, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "נבחת המקלע, פיפיות הלהבה". (אלכסנדר בק, עתודתו של גנרל פאנפילוב, בתרגום שלמה אבן שושן)
| השורש נבח |
|---|
|
השורש נ־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
| נ־ב־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
נָבַח |
נוֹבֵחַ |
יִנְבַּח |
נְבַח |
לִנְבֹּחַ |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
נִבֵּחַ/נִבַּח |
מְנַבֵּחַ |
יְנַבֵּחַ |
נַבַּח |
לְנַבֵּחַ |
| פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
