מרזח

מַרְזֵחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מרזח
הגייה*	marzeakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ז־ח
דרך תצורה	משקל מַקְטֵל
נטיות	ר׳ מַרְזְחִים; מִרְזַח־, מַרְזְחֵי־

1. לשון המקרא טקס סעודה ומשתה פולחני קדום שהיה נהוג בתרבויות הלבנט, ובדרך כלל קשור בפולחן מתים.

   • ”לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ, בְּרֹאשׁ גֹּלִים; וְסָר, מִרְזַח סְרוּחִים.“ (עמוס ו, פסוק ז)
   • אֵל יוֹשֵׁב בְּמַרְזְחֵהוּ, יֵשְׁתְּ אֵל יַיִן עַד שָׂבְעָה, תִּירוֹשׁ עַד שָׁכְרָה (שירת אוגרית, לוח KTU2 1.114)

2. משתה, הילולה.

   • ”הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק. וזה הרשע עושה לו מרזחין.“ (קהלת רבה, לפני שנת 600 לספירה, באתר מאגרים)

גזרון

• המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוק לעיל ובירמיהו טז, פסוק ה. תרגום השבעים מתרגם את "בית מרזח" שבירמיהו כ־θίασον (סעודת אבל), ואילו את "מרזח סרוחים" שבעמוס כ־χρεμετισμὸς (מצהלות סוסים). המילה נפוצה בין כתבי אוגרית, הן באוגריתית כ־𐎎𐎗𐎇𐎈 (מרזח) והן בתעתיק לאכדית כ־ma-ar-zi-ḫi או mar-za-i-ma. 𐤌𐤓𐤆𐤇 (מרזח) נזכר גם בכתובת פניקית מאתונה, הידועה בשם "כתובת המרזח". במפת מידבא מתואר בקרבת ים המלח יישוב בשם ΒΗΤΟΜΑΡΣΕΑ Η ΚΑΙ ΜΑΙΟΥΜΑΣ, המילה הראשונה בשם היישוב מזוהה כ"בית מרזח". המרזח נזכר בכתובות ארמיות מתדמור, מיב ובכתובות נבטיות.
• בערבית קדומה: ("מרזִיח'") משמעותה הראשונית: "מִשתֶּה".^{[דרוש מקור]}

צירופים

• בית מרזח

ראו גם

• בית היין

לקריאה נוספת

• צבי ושפרה רין, "מרזח", בתוך עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 854-857
• G. Del Olmo Lete, The Marzeah and the Ugaritic Magic
• יוסף ברסלבי, "מרזח"

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מרזח (משמעות 1, טקס פולחני)

ערך בוויקיפדיה: מרזח (משמעות 2, משתה הוללות)

• מרזח: חגיגת המתים הכנענית בחורף