מרזח

מַרְזֵחַ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מרזח
הגייה^*	marzeakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ז־ח
דרך תצורה	משקל מַקְטֵל
נטיות	ר׳ מַרְזְחִים; מִרְזַח־, מַרְזְחֵי־

לשון המקרא משתה, הילולה.
- ”לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ, בְּרֹאשׁ גֹּלִים; וְסָר, מִרְזַח סְרוּחִים.“ (עמוס ו, פסוק ז)
- ”הכל סופדין וטוופחין על מיתת הצדיק. וזה הרשע עושה לו מרזחין.“ (קהלת רבה, מאת מחבר לא ידוע, לפני שנת 600, באתר מאגרים)

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוק לעיל ובירמיהו טז, פסוק ה.
המילה משותפת למספר לשונות שמיות, כגון: אוגריתית, ארמית, צידונית, פונית, נבאטית, תדמורית-פלמירית, וערבית קדומה: ("מרזִיח'") משמעותה הראשונית: "מִשתֶּה".

"מרזח",השם לקוח מן המיתולוגיה הכנענית - "עלילות בעל וענת". מרזח הוא הארוע שבו האלה הכנענית ענת ואביה "אל" שותים לשוכרה ומקיימים יחסים. בארוע זה ענת מתעברת. המילה מופיעה בכתובת בניב ערבי-נבטי שנתגלתה: "מרזח דושרא אלהא גאיא בשנת 18...".
מרזח הוא שמו של אחד משמות חודשי השנה שנהגו בישראל קודם לגלות בבל.^[^{דרוש מקור}^]