מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מרוץ |
הגייה* | merots |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ר־ו־ץ |
דרך תצורה | משקל מִקְטָל (תשלום דגש) |
נטיות | ר׳ מֵרוֹצִים; מֵרוֹץ־, מֵרוֹצֵי־ |
תחרות ריצה, ציור על כד יווני עתיק
- לשון המקרא תחרות בין אנשים, בעלי חיים או כלי רכב ושיט המתנהלת לאורך מסלול, ואשר המנצח בה הוא המשתתף המהיר ביותר, זה אשר הגיע ראשון לקו הגמר.
- ”שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה...“ (קהלת ט, פסוק יא)
- ”בחוף הכרמל בחיפה, נערך אמש מירוץ חוף הכרמל המסורתי על שם עמוס אברהם, למרחק של 10 קילומטרים.“ ("מעריב", 16 בדצמבר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- בהשאלה מן (2): התמודדות שיטתית ונמרצת בין כמה מתחרים להשגת מטרה מסוימת.
- עברית חדשה זרם מים מהיר, השוטף באפיק טבעי.
 ערך בוויקיפדיה: מרוץ |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרוצים |
השורש רוץ א |
השורש ר־ו־ץ א הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ר־ו־ץ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
רָץ |
רָץ |
יָרוּץ |
רוּץ |
לָרוּץ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֵרִיץ |
מֵרִיץ |
יָרִיץ |
הָרֵץ |
לְהָרִיץ |
הֻפְעַל |
הוּרַץ |
מוּרָץ |
יוּרַץ |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְרוֹצֵץ |
מִתְרוֹצֵץ |
יִתְרוֹצֵץ |
הִתְרוֹצֵץ |
לְהִתְרוֹצֵץ |
|
|