מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מִרְבָּץ (גם מַרְבֵּץ)
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מרבץ
|
| הגייה* |
mirbats, marbets
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־ב־ץ
|
| דרך תצורה |
משקל מִקְטָל
|
| נטיות |
מִרְבַּץ־; ר׳ מִרְבָּצִים, מִרְבְּצֵי־
|
- לשון המקרא מקום מותאם עשוי לישיבת בעלי חיים
- ”וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן “ (יחזקאל כה, פסוק ה)
- ”זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.. אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב, פסוק טו)
- עברית חדשה שיכבה, רובד, ריכוז גדול של דבר מה.
- מרבץ חיידקים = שכבה של חיידקים.
- העיר התיירותית פריז היא מרבץ של כייסים.
| השורש רבץ
|
|
השורש ר־ב־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.
| ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
רָבַץ
|
רוֹבֵץ
(ב׳ פעוּל: רָבוּץ)
|
יִרְבָּץ יִרְבּוֹץ
|
רְבוֹץ
|
לִרְבָּץ לִרְבּוֹץ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הִרְבִּיץ
|
מַרְבִּיץ
|
יַרְבֵּיץ
|
הַרְבֵּץ
|
לְהַרְבִּיץ
|
| הֻפְעַל
|
הֻרְבַּץ
|
מֻרְבָּץ
|
יֻרְבָּץ
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
רִבֵּץ
|
מְרַבֵּץ
|
יְרַבֵּץ
|
רַבֵּץ
|
לְרַבֵּץ
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
