מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מִרְבָּץ (גם מַרְבֵּץ)
[עריכה]
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מרבץ |
הגייה* | mirbats, marbets |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ר־ב־ץ |
דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
נטיות | מִרְבַּץ־; ר׳ מִרְבָּצִים, מִרְבְּצֵי־ |
- לשון המקרא מקום מותאם עשוי לישיבת בעלי חיים
- ”וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן “ (יחזקאל כה, פסוק ה)
- ”זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.. אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב, פסוק טו)
- עברית חדשה שיכבה, רובד, ריכוז גדול של דבר מה.
- מרבץ חיידקים = שכבה של חיידקים.
- העיר התיירותית פריז היא מרבץ של כייסים.
השורש רבץ |
השורש ר־ב־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.
ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
רָבַץ |
רוֹבֵץ
(ב׳ פעוּל: רָבוּץ) |
יִרְבָּץ יִרְבּוֹץ |
רְבוֹץ |
לִרְבָּץ לִרְבּוֹץ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הִרְבִּיץ |
מַרְבִּיץ |
יַרְבֵּיץ |
הַרְבֵּץ |
לְהַרְבִּיץ |
הֻפְעַל |
הֻרְבַּץ |
מֻרְבָּץ |
יֻרְבָּץ |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
רִבֵּץ |
מְרַבֵּץ |
יְרַבֵּץ |
רַבֵּץ |
לְרַבֵּץ |
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|