מרבץ

מִרְבָּץ (גם מַרְבֵּץ)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מרבץ
הגייה^*	mirbats, marbets
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ב־ץ
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	מִרְבַּץ־; ר׳ מִרְבָּצִים, מִרְבְּצֵי־

לשון המקרא מקום מותאם עשוי לישיבת בעלי חיים
- ”וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן “ (יחזקאל כה, פסוק ה)
- ”זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.. אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב, פסוק טו)
עברית חדשה שיכבה, רובד, ריכוז גדול של דבר מה.
- מרבץ חיידקים = שכבה של חיידקים.
- העיר התיירותית פריז היא מרבץ של כייסים.

השורש ר־ב־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.