עטין

עֲטִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עטין
הגייה*	a'tin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ט־נ
דרך תצורה	משקל קְטִיל
נטיות	ר׳ עֲטִינִים, עֲטִינָיו

1. אבר בלוטות החלב ביונקים.

   • ”עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה“ (איוב כא, פסוק כד)
   • "אז פרה ימלא עטינה ועגלים בכר יחלמו" (ביערי פּולסיה (זכרונות))

גיזרון

• השורש ע־ט־נ ככל הנראה נגזר משורש ע־ט־י/ה שמשמעו כיסוי.

מילים נרדפות

• דד

נגזרות

• מעטן

עֵטִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עיטין
הגייה*	e'tin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. מארמית: עצות.

   • "וכמה עיטין טבין עלאין אינון בכל מלי דאורייתא וכלהו קשוט בארח קשוט" (זהר חלק ב צו א)
   • "עֵצוֹת טוֹבוֹת הַנִּמְשָׁכִים מִתַּרְיַ"ג עֵטִין דְּאוֹרַיְתָא" (ליקוטי תפילות חלק א תפילה ז)

גזרון

1. מהשורש י־ע־ץ, בחילוף צ-ט המצוי בארמית, כמו: ”יָעֲטֹהִי“ (עזרא ז, פסוק יד) (=יועציו).

מילים נרדפות

• עצות

ראו גם

• בעטיו