מחי

מְחִי

[מליצה] מַכָּה.
- ”קוֹל נַהַם הַמִּשְׁבָּר וְזַעְפּוֹ, מְחִי שִׁטְפּוֹ הָעָז“ (הצור והגל, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”בשוק דחק, צלצל, אבק, געיה, ריח חציר יבש, קשואים וכרוב, קול משא-ומתן, מחי-כפים של העומדים על המקח“ (מעבר לחיים, מאת ש' בן-ציון, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד: ”וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו“ (יחזקאל כו, פסוק ט).

מצודת דוד: "ומחי קבלו - כלי המלחמה ההוא יתן מול חומותיך לזרוק עמה אבנים לשבר החומות."
מצודת ציון: "ומחי קבלו - שם כלי מלחמה עשויה לזרוק בה אבנים להכות בחומה כנגדה כי מחי הוא תרגומו של הכאה וקבלו הוא תרגומו של נגד."
רד"ק: "ומחי קבלו - פירשו בו שהוא כלי שמשליכים בו אבנים בחומה לנתצה."
רש"י: "ומחי קבלו - הוא אחד מתחבולות המצור לזרוק אבנים גדולות ומכה כנגדו."