מזרה

לערך העוסק בתואר מְזָרֶה; ראו מזרה אימה.

מִזְרֶה[עריכה]

לשון המקרא כלי העשוי להניף תבואה ולפזרה ברוח.
- ”וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ“ (ירמיהו טו, פסוק ז)
- ”וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה“ (ישעיהו ל, פסוק כד)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה^*
חלק דיבר
מין
שורש	ז־ר־י/ה
דרך תצורה
נטיות	נ׳ מְזֹרָה ר׳ מְזֹרִים מְזוֹרוֹת

מושלך, פרוס
- ”כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף“ (משלי א, פסוק יז)

מן זֵרָה במשמעות של זָרָה השליך ”וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה“ (במדבר יז, פסוק ב).