מות וחיים ביד הלשון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן[עריכה]

נא לא לערוך!
דף זה נמצא כעת בשלבי עריכה. אתם מתבקשים להימנע מעריכתו בטרם תוסר הודעה זו.

שימו לב! אם דף זה לא ייערך במשך שבוע רשאי כל ויקימילונאי להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך דף זה.


  1. לדיבור יש כוח רב, אופן השימוש בו יכול להכריע בין חיים ומוות.

בקרב הציבור רווח הביטוי גם בשינוי סדר המילים: חיים ומוות ביד הלשון.

  • אלימות מילולית כלפי אדם אחר היא מעשה חמור העלול להביא למצבים מסכני חיים, שכן מוות וחיים ביד הלשון.

מקור[עריכה]

הביטוי הוא חלק מצמד פסוקים במשלי:

"מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע" (משלי יח, פסוק כ)

"מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹֽהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ" (משלי יח, פסוק כא). הביטוי מופיע בתקבולת משלימה. בהקשר זה, לפי פשוטו של מקרא, כאשר יכולת הדיבור היא הכלי שבאמצעותו אדם מתפרנס, אופן השימוש בדיבור יכריע האם האדם ישבע או ירעב, יחיה או ימות.

פרשנות[עריכה]

  • רש"י: "ואהביה יאכל פריה" - אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעוה"ז.
  • רלב"ג: מות וחיים - הנה ביד לשון מות וחיי' כמו שזכרנו ומי שיאהב הדבור אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע כמו שקדם.
  • מלבי"ם: הלשון מרמז על הדבור הנשגב התבוניי שמדבר בהיקישי התבונה שבו יבין להוציא דבר מדבר, ובו ישפוט בין האמת והשקר, שבו תלוי המות והחיים, שהמאמין בעקרי האמונה על ידי היקשי התבונה יחיה, וההולך בדרך עקש ומכחיש מציאות ה' והשגחה ושכר ועונש ימות, וזה תלוי ביד הלשון שהיא הבינה, "ואוהביה יאכל פריה", הוא לא ישבע לעולם רק יאכל תמיד, כי הבינה אין לה גבול ותמיד יוסיף להוציא דבר מדבר.
  • מצודת דוד: "ביד לשון" - בכח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות. "ואוהביה" - האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה, אם טוב ואם רע.
  • רד"ק: מפרי פי איש - כלומר: החכם הנבון המדבר ביושר , הוא ראוי לעמוד לפני המלכים ותגדל מעלתו , וגם יועיל לבני אדם בחכמתו ובעצתו , שהם פרי פיו , כי יעירם בטענותיו ובסדור דבריו וישבע הוא מן התבואה שהניבו שפתיו. ויש לפרש , כי האדם ישבע ממעשיו בעודנו חי , וצדקתו עומדת לו לעולם הבא (ע"פ תה' קיא , ג). מות וחיים ביד לשון - זה מזהיר האדם שירחיק עצמו מנבלות הפה ומן הרכילות ומן המלשינות , כי הם ממיתים את האדם ומאבדים נפשו , כי גורמים הריגה בין בני אדם; ולפעמים גורמים מיתה לעצמן ואבוד נפשם , כי מכת הלשון היא יותר קשה: ממכת החרב לא ימות אלא המוכה שהוא אחד , והרכילות ממית הורג שלש נפשות: האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. פירוש אחר: אם יזלזל בתורה בפיו , דברו יהיה לו למוקש. ואוהביה יאכל פריה - ואוהבים החכמה והשתיקה יאכלו פריה , כי יאריך ימיהם. ומי הם האוהבים לשונם? הם אותם שיקבלו שכר על אמירתם. ויש מפרשים כי זה הזהרה שלא ילמד אדם לתלמידו תועה שיבא למרוד באל , והוא מיתתו; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות א , יא): וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו. ולפי פשטו: יש פעמים שאדם יחטא לחברו ויבאו במריבה , ואם ירָצה את חברו בדברי פיוסים ובדברים רכים , ישכך חמתו וימחול לו , ואם יעין דבריו יכעס חברו עליו ויקום עליו ויכהו.

ביטויים קרובים[עריכה]

ראו גם[עריכה]