מגף

תוכן עניינים

מגפי נשים

לשון חז"ל נעל כבדה העוטפת גם את שׁוֹק הרגל.
- "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, [...] וְלֹא בִתְפִלִּין, וְלֹא בְקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה, וְלֹא בְשִׁרְיוֹן, וְלֹא בְקַסְדָּא, וְלֹא בְמַגָּפַיִם." (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה ב)
- "הגימ"ל – הרי הוא מגף, כזה שמצויר על-גבי הקופסאות של משחת נעלים ושד קטן בעל זנב מצחצח אותו בזריזות מרובה…" (ספיח, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "במשך שעה ארוכה שוטט הנציב העליון בהיותו לבוש מגפיים ברחובות העיר השטופים מים כדי לתהות על מדת הנזקים שנגרמו לעיר." (מתוך עיתון "דאר היום", 7 בפברואר 1935)
- נעלתי מגפי גומי כדי לקפוץ בשלוליות.

לשון חז"ל. מן גוף.
* בעבר נוקדה המילה גם מָגָף ובצורת הרבים גם מָגַפַּיִם. למילה לא נהוגה צורת רבים, פרט לריבוי הזוגי.

רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת שבת, פרק ו, משנה ב: "מגפיים, מלבוש של ברזל יתכסה בו האדם בשעת המלחמה כדי שלא יכו אותו ויפול."
מגיד משנה על הלכות שבת פרק יט: "עוד שם מגפיים פוזמקי פירש"י אנפלאות של ברזל כמ"ש רבינו."
פירוש רבי עובדיה מברטנורא על משנה כלים יא ח: "מגפיים - בתי שוקים של ברזל שנושאין אנשי המלחמה."

ערך בוויקיפדיה: מגף