ללין

לֻלְיָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לוליין
הגייה^*	lulyan
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ל־י/ה
דרך תצורה	משקל קֻטְלָן
נטיות	ר׳ לֻלְיָנִים; לֻלְיָן־, ר׳ לֻלְיָנֵי־

לשון חז"ל אקרובט; אתלט המבצע להטוטי ספורט לראווה ולשעשוע הקהל.
- ”ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים.“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יח, עמוד ב)
- "ועד מהרה נמצאו קופצים... לראות בשיא הזריזות הקרקסית, כיצד מסתובבים זוג לולינים, איש ואשה, באופנוע, על קירות זקופים ממש." ("דבר", 8 באפריל 1932, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מן לוּלְיוֹן בלשון חז"ל, מיוונית: lálios) λάλιος) – דברן, פטפטן.^[1]. השוו גם לפרסית בהגיית: לולֵי (لوله ) בהוראת: דבר מסתובב ומתפתל