המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. בעברית הפועל כָּמַס לא קיים. אולם באכדית מצויה התיבה ההומונומית: כַמָשׁ, כַמָשֻׂ (kamāsu,kamašu) ששימשה כפועל, בהוראות: לקוד (קידה),לכרוע (בתפילה או בהכנעה) מתיבה זו נגזרות התיבות שהגייתן: כּוּמוסוּ (kumussu) לאסוף תבואה,לאסוף,להתכונן לקראת קבורה. ותיבת:כַּמַצֻ (kamaşu) בהוראת "זמן-מנוחה" [3]. פרופ' חיים יונה גרינפלד ז"ל הציע ששורש כ־מ־ס הוא השורש ממנו התפתח בעיברית שורש כ־נ־ס, הצעה שנתמכת בהשוואת ”הֲלֹא-הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי“ (דברים לב, פסוק לד) עם הפסוק ”כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת“ (תהלים לג, פסוק ז)[4].
