מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא דבר נסתר. אוצר גנוז.
- ”וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו“ (דניאל יא, פסוק מג)
- הוא שולט בידיעה מקיפה בכל מכמני התורה
- המילה והשורש מופיע פעם אחת במקרא. נפוץ בארמית ובלשון חז"ל. בלשון הדיבור נהוג לומר "מַכְמָנֵי".
| השורש כמן
|
|
השורש כ־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
הסתרה
|
| גזרה |
שלמים
|
| הופיע לראשונה בלשון |
ארמית ופעם אחת במקרא
|
נטיות הפעלים[עריכה]
| כ־מ־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
כָּמַן
|
כּוֹמֵן
|
יִכְמוֹן
|
כְּמוֹן
|
לְכְמוֹן
|
| נִפְעַל
|
נִכְמַן
|
נִכְמָן
|
יִכָּמֵן
|
הִכָּמֵן
|
לְהִכָּמֵן
|
| הִפְעִיל
|
הִכְמִין
|
יַכְמִין
|
הִכְמִין
|
הַכְמֵן
|
לְהַכְמִין
|
| הֻפְעַל
|
הֻכְמַן
|
מֻכְמַן
|
יֻכְמַן
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
כִּמֵּן
|
מְכַמֵּן
|
יְכַמֵּן
|
כַּמֵּן
|
לְכַמֵּן
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
אין
|
|
|
|
|
| |
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
|
| מין |
-
|
| שורש |
כ־מ־ן
|
| דרך תצורה |
משקל מֻקְטָל
|
| נטיות |
נ׳ מֻכְמֶנֶת מֻכְמָנִים מֻכְמָנוֹת
|
- מוסתר מוחבא
- הוכח כי החשד ידע פרטים מוכמנים מה שהוכיח את הקשר שלו לפשע
