מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חרמש
הגייה * khermesh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות חֶרְמֵשׁ־, ר׳ חֶרְמֵשֵׁי־; ר׳ חֶרְמֵשִׁים
קוצרים עבריים בארץ ישראל עם חרמשים לשון המקרא כלי ־יד בעל להב ארוך ומעוקל , המשמש לקציר חטים ושאר גידולים חקלאיים.
”שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ; מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.“ (דברים טז , פסוק ט ) ”כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ.“ (דברים כג , פסוק כו ) ”כאגמון אשר נגע בו חרמש הקוצר הטיתי ראשי על הספר ואשב נדהם ולא דבּרתי דבר [...].“ (המעורב בדעת י"ל גורדון , בפרויקט בן יהודה ) המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל.
באוגריתית (ברבים) 𐎃𐎗𐎎𐎘𐎚 (חֿרמשת, חרמשות).[ 1]
ייתכן שבמקור ממצרית: חֹ'פּשְׁ ḫpš – חרב בצורת מגל , בתוספת ר' דיסימילטורית. להלן הירוגליף:
לדעת שמואל ייבין המילה 'חרמש' גזורה מהמילה "חלמיש " בהוראת: אבן צור, ועפ"ז הסביר ש'חרמש' הוא למעשה מגל שלהבו עשוי נתזי צור, בשונה מ"מגל " העשוי מברזל.[ 2] ערך בוויקיפדיה:
חרמש
ערך בוויקיפדיה: חרמש