חנפה

חֲנֻפָּה[עריכה]

עברית חדשה דברי חלקות הנאמרים, עפ"ר שלא בכנות, על מנת לקבל טובת הנאה.
- ” כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ“ (ירמיה כג, פסוק טו)
- ”מיום שגבר אגרופה של חנופה - נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך“ (בבלי, מסכת סוטה – דף מא, עמוד ב)

משמעותה של החנופה במקרא אינה ברורה דיה כמו התואר חנף, בחז"ל התייחדה המשמעות למה שקרוב למשמעות הנהוגה היום.^[1] המשמעות במקרא לפי הפרשנים: רוע ועוולה מושרשת ושאינה מגונה. בחז"ל נוהג להצדיק אנשים בעלי כוח במעשיהם הרעים למטרות רווח וטובת הנאה.

ערך בוויקיפדיה: חנופה