החניף

הֶחֱנִיף

גם הֶחְנִיף

לשון המקרא (משוער) טימא. קלקל, השחית. נתן לשחיתות להתקיים.
- ”וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ“ (במדבר לה, פסוק לג).
לשון המקרא נמנע מלמחות בעושה עוול. הצדיק מעשה שלא כשורה על מנת למצוא חן.
- ”וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ“ (דניאל יא, פסוק לב)
- {{צט/תנ"ך|כי החניף אליו בעיניו למצוא עוונו לשנוא תהלים|
- ”(זלגו עיניו דמעות..אמרו לו אחינו אתה) באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה, שהחניפו לו לאגריפס“ (בבלי, מסכת סוטה – דף מא, עמוד ב)
עברית חדשה החמיא שלא בכנות. ניסה למצוא חן כדי לקבל טובת הנאה.
- היית צריך לראות בהרצאה איך הוא החניף לראש הממשלה.

משמעות השורש לא מבוארת בתורה. במדרש נאמר ח.נ.ף - חוֹן אַף כלומר עשית חנינה במקום שאמור להיות כעס.

ערך בוויקיפדיה: חנופה