המילה משותפת לכמה לשונות שמיות, למשל: ארמית "חמא", ערבית حَم (חָם).
על־אף שמקובל כיום להשתמש גם במילה חותנת לתיאור קשר זה, החותנת היא אם־האשה ביחס לבעלהּ. בלשון המקרא נעשית הפרדה בין חותן וחותנת לחם וחמות, בהתאמה.[1] בלשון חז"ל, ככל הנראה בהשפעה ארמית, לא היתה הפרדה בין שני זוגות המונחים הללו. לשון המקרא היא החריגה בהקשר זה, כיוון שברוב השפות אין הפרדה בין צמדי המושגים הללו.[2]
