חיש

חִישׁ

לשון המקרא בזמן קצר. בזריזות.
- ”יְמֵי־שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה; וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי־גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.“ (תהלים צ, פסוק י)
- הוא לקח את התיק חיש מהר ורץ אל התחנה.
- האויב יעלה עליהם חיש מהר כעננים העולים ברוב השמים ”מצודות דוד“ (ירמיהו ד, פסוק יג)

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.
ברוב לשון ציווי חיש כמו חוּש או הָחִיש חִישׁ חִישׁ אֲלוּפִי יִשְׁעֲךָ אֵלי־־יָה (פיוט) [ בדומה למילה מהר^[1] ]