זלח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זֶלַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זלח
הגייה* מלעיל
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ז־ל־ח
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר': זְלָחִים
  1. לשון חז"ל נוֹזֵל מְבֻשָּׂם שֶׁאוֹתוֹ מַטִּיפִים שֶׁיִּתֵּן רֵיחוֹ הַטּוֹב.

גיזרון[עריכה]

  • מן התלמוד, פועל מקביל גם בארמית.

ראו גם[עריכה]


השורש זלח

השורש ז־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ז־ל־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָלַח זָלֵחַ יִזְלַח זְלַח לִזְלֹחַ
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל זִלַּח מְזַלֵּחַ יְזַלַּח זַלֵּחַ לְזַלֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]

זָלַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא זלח
שורש וגזרה ז־ל־ח, גזרת השלמים
בניין קל

[[קטגוריה: בניין קל]]


  1. לשון חז"ל נִתְמַלֵּא בְּמַיִם, רְווּי מַיִם הָיָה.
  2. הִטִּיף נוֹזֵל מְבֻשָּׂם.
    • "רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזולחות כל בוסמני גן-עדן ונותנים ריחם" (במדבר רבה, י"ג)
    • זלחתי את כבסיי בזֶלח משובח.

גיזרון[עריכה]

  • מן התלמוד. השורש זל"ח קרוב אל השורשים זל"ף ו-זל"ג ועניין שלושתם ירידת נוזלים.

מילים נרדפות[עריכה]


השורש זלח

השורש ז־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ז־ל־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָלַח זָלֵחַ יִזְלַח זְלַח לִזְלֹחַ
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל זִלַּח מְזַלֵּחַ יְזַלַּח זַלֵּחַ לְזַלֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[2]

זָלֵחַ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זלח
הגייה* מלרע
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ז־ל־ח
דרך תצורה צורת בינוני של בניין קל
נטיות ר"ז: זְלֵחִים, ר"נ: זְלֵחוֹת, נ': זְלֵחָה
  1. מָלֵא מַיִם, שֶׁמַּיִם גָּאוּ וְכִסּוּהוּ.

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש זלח

השורש ז־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ז־ל־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָלַח זָלֵחַ יִזְלַח זְלַח לִזְלֹחַ
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל זִלַּח מְזַלֵּחַ יְזַלַּח זַלֵּחַ לְזַלֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]




זִלַּח (גם: זִלֵּחַ)[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא זילח
שורש וגזרה ז־ל־ח, גזרת השלמים
בניין פיעל

[[קטגוריה: בניין פיעל]]


  1. לשון חז"ל טִפְטֵף מֵי בֹּשֶׂם, הִזָּה נוֹזֵל שֶׁרֵיחוֹ טוֹב.

גיזרון[עריכה]

  • מן התלמוד.

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

השורש זלח

השורש ז־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ז־ל־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָלַח זָלֵחַ יִזְלַח זְלַח לִזְלֹחַ
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל זִלַּח מְזַלֵּחַ יְזַלַּח זַלֵּחַ לְזַלֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[4]