זכרי

זִכְרִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זכרי
הגייה*	zikhri
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ז־כ־ר
דרך תצורה	זכר + ־ִי
נטיות	נ׳ זִכְרִית, ר׳ זִכְרִיִּים, נ"ר זִכְרִיּוֹת

1. לשון ימי הביניים שהוא ממין זכר; שיש לו את טבע הזכר.

   • זהו עץ תמר זכרי, ועל־כן לא יניב פרי.

2. לשון המקרא שם פרטי לזכר.

   • ”וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי.“ (שמות ו, פסוק כא)
   • ”וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם.“ (דברי הימים א׳ ח, פסוק כז)
   • ”וְאֶחָיו לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ.“ (דברי הימים א׳ כו, פסוק כה)

מילים נרדפות

• גברי

ניגודים

• נקבי
• נשי

תרגום

• אנגלית: masculine‏‏‏‏

ראו גם

• זכריה