זכרי

זִכְרִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זכרי
הגייה^*	zikhri
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ז־כ־ר
דרך תצורה	זכר + ־ִי
נטיות	נ׳ זִכְרִית, ר׳ זִכְרִיִּים, נ"ר זִכְרִיּוֹת

לשון ימי הביניים שהוא ממין זכר; שיש לו את טבע הזכר.
- זהו עץ תמר זכרי, ועל־כן לא יניב פרי.
לשון המקרא שם פרטי לזכר.
- ”וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי.“ (שמות ו, פסוק כא)
- ”וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם.“ (דברי הימים א׳ ח, פסוק כז)
- ”וְאֶחָיו לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ.“ (דברי הימים א׳ כו, פסוק כה)