מקור המילה בארמית של התלמוד, שם היא מופיעה גם בצורה "זהריר". המילה העברית מופיעה לראשונה בפירוש רש"י לפסוק ”מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה...“ (תהלים קלה, פסוק ז), שבו הוא כותב: "'ברקים למטר עשה' - הם זהרורי הרקיע המבריקים ומאירים לפני המטר". כן מופיעה המילה בפירושו לתלמוד (שבת לה ע"א): "לערב חמה שוקעת במערב, וזהרורי החמה מאדימין את המזרח".
