זיו

זִיו[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זיו
הגייה^*	ziv
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ו־י/ה
דרך תצורה	משקל קִיל
נטיות	ר׳ זִיוִים; זִיו־, ר׳ זִיוֵי־; כ׳ זִיווֹ, זִיוָה, זִיוָם

הדרת כבוד, אור השמש.
- ”מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה; מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת; מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה טו)
- ”יִרְאֶה זִיו אֲדֹנָי מִתְחַדֵּשׁ לַבְּקָרִים / וְשָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו וְזָכַר יְמֵי חָרְפּוֹ“ (עַל אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”אוּלַי… כְּבָר אֵינֶנָּהּ? / וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ! / דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ / אֲדֹנָי לֹא צִוָּה…“ (אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
שם פרטי לזכר ולנקבה.

המילה מופיעה במקרא פעמיים כחלק מהצירוף ירח זיו, ועוד חמש פעמים בחלקים הארמיים של ספר דניאל.
בארמית שומרונית זיו פירושו דמות. לפיכך, זיו פנייך = דמות פנייך.