טנף

טִנֵּף

הוציא ממצב של נקיון.
- ”פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם“ (שיר השירים ה, פסוק ג).
- ”נתחככה בכותל להנאתה, וטינפה פירות להנאתה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף ג, עמוד ב)
לשון חז"ל בעל חיים ממין נקבה שפלט הפרשות גוף מן הרֶחֶם.
- ”סימן ולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ואני אומר עז שטינפה בת ששה יולדת בת שנתה רחל שטינפה בת שנתה יולדת בת שתיים“ (תוספתא, מסכת בכורות – פרק ב, הלכה יב)

[סלנג] אמר דברים בגנות האחר.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. בלשון חז"ל מצוי בארמית תרגום לטימא. קרוב אל טין -בוץ.

השורש ט־נ־ף הוא שורש מגזרת השלמים.