הקבלה

הַקְבָּלָה

לשון חז"ל הליכה לקראת אדם לכבודו, קבלת פניו.
- ”גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכז, עמוד א)
- ומתעטף ציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך י"ד החזקה להרמב"ם הלכות שבת פ"ל הלכה ב
השוואה, הצבה של דברים זה מול זה כדי לבדוק דמיון ושוני ביניהם.
- ”סבורני שכדאי לנסות למצוא הקבלה לפרובלימה שלנו בתולדות-הההתישבות של ארצות אחרות, ולהסביר את מצבנו ע“י היקש.“ (לשאלת הארגון המשותף, מאת חיים ארלוזורוב, בפרויקט בן יהודה)

הפועל הקביל. מהשורש 'קבל' בארמית שמשמעו מוּל. ובערבית قُبالَةَ (קֻבָּאלָתָ) ו- قِبالَ (קִבָּאלָ) במשמעות של מול, נוכח.