הפטיר

הִפְטִיר

לשון המקרא פתח את פיו לדבר הוציא מילים מפיו.
- ”כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ“ (תהלים כב, פסוק ח).
עשה מעשה של סיום עניין. או מיהר לסיים עניין.
- ”אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה ח)
- ”ר' עקיבא היה מפטיר בבית המדרש בשביל תינוקות שיאכילום אבותיהם“ (תוספתא, מסכת יומא – פרק ד, הלכה ב)
(הלכה) קרא את הפרק האחרון בקריאת התורה או קרא את ההפטרה.
- ”ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא“ (משנה, מסכת מגילה – פרק ד, משנה ג)
[עממי] אמר דברים כבדרך אגב (?)

1. שורש לא נפוץ במקרא. לפי פרשנות הוא לשון פתיחה (כמו פטר רחם) ו ”פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן“ (משלי יז, פסוק יד) לדעת הרד"ק לשון שילוח (פָּטַר (א)).
2. קרוב אל נפטר. במשנה הנ"ל יש פרשנות נוספת כמו משמעות 1 המקראית כלומר אין אומרים אחר (אכילת) הפסח אַפִּיקוּ מַן -הוציאו מיני מתיקה.
3. ממשמעות 2 בקריאה האחרונה מסתלקים -נפטרים מעסק הקריאה. ומכאן הפטרה ומפטיר

במדרש שכל טוב (פרשת בא) כתוב ששורש פטר משמעו הבקעת מחסום ,פתיחה, ויציאה. ומכאן פתיחת הפה לדבר. ומכאן גם סיום. ומכאן גם פטור מעונש.

השורש פ־ט־ר הוא שורש מגזרת השלמים.