תנואה

תְּנוּאָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תנואה
הגייה*	tnua
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־א
דרך תצורה	משקל תְּקוּלָה
נטיות	ר׳ תְנוּאוֹת; תְּנוּאַת־, תְּנוּאוֹת־

1. לשון המקרא התנהגות של התרחקות.

   • ”יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִשְֹאוּ אֶת עַוֹּנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְנוּאָתִי.“ (במדבר יד, פסוק לד)
   • ”הֵן תְנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ“ (איוב לג, פסוק י)

גיזרון

• המילה מופיעה פעמיים במקרא.
• מן נ-ו-א, הניא; או אולי היפוך עיצורים מן תואנה, שורש א-נ-ה.

מובאות נוספות

• ”לָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, יְהוָה“ (במדבר לב, פסוק ז)

ראו גם

• התבודד
• התרחק