מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תְּנוּאָה[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
תנואה
|
| הגייה* |
tnua
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ו־א
|
| דרך תצורה |
משקל תְּקוּלָה
|
| נטיות |
ר׳ תְנוּאוֹת; תְּנוּאַת־, תְּנוּאוֹת־
|
- לשון המקרא התנהגות של התרחקות.
- ”...יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִשְֹאוּ אֶת עַוֹּנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְנוּאָתִי.“ (במדבר יד, פסוק לד)
- ”הֵן תְנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא; יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ.“ (איוב לג, פסוק י)
- המילה מופיעה פעמיים במקרא.
- שם פעולה מן הניא; או אולי היפוך עיצורים מן תואנה.
