תנואה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תְּנוּאָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תנואה
הגייה* tnua
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש נ־ו־א
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות ר׳ תְנוּאוֹת; תְּנוּאַת־, תְּנוּאוֹת־
  1. לשון המקרא התנהגות של התרחקות.
    • ”יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִשְֹאוּ אֶת עַוֹּנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְנוּאָתִי.“ (במדבר יד, פסוק לד)
    • ”הֵן תְנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ“ (איוב לג, פסוק י)

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעמיים במקרא.
  • מן נ-ו-א, הניא; או אולי היפוך עיצורים מן תואנה, שורש א-נ-ה.

מובאות נוספות[עריכה]

  • ”לָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, יְהוָה“ (במדבר לב, פסוק ז)

ראו גם[עריכה]