התדפק

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף הדפק)

הִתְדַּפֵּק (גם: הִדַּפֵּק)[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התדפק, הידפק
שורש וגזרה ד־פ־ק, גזרת השלמים
בניין הִתְפַּעֵל


  1. (על-) דָּפַק הַרְבֵּה, הָלַם שׁוּב וָשׁוּב.
    • ”הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת...“ (שופטים יט, פסוק כב)
    • "וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר/ עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה..." "הַקַּיִץ גֹּוֵעַ", חיים נחמן ביאליק
    • "הֵם מְפַזְּזִים וְנוֹצְצִים בִּמְשׁוּבָה צֹהֶלֶת/ מִתְדַּפְּקִים כְּיוֹנִים עַל זְכוּכִית אֶשְׁנַבִּי/ מַחֲלִיקִים, מִתְחַמְּקִים בְּאוֹרָה נֹזֶלֶת..." "צַפְרִירִים", חיים נחמן ביאליק

גיזרון[עריכה]

  • מופיעה פעם אחת במקרא.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש דפק

השורש ד־פ־ק הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־פ־ק עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּפַק דּוֹפֵק,

(ב׳ פעוּל: דָּפוּק)

יִדְפֹּק דְּפֹק לִדְפֹּק
נִפְעַל נִדְפַּק נִדְפָּק יִדָּפֵק הִדָּפֵק לְהִדָּפֵק
הִפְעִיל הִדְפִּיק מַדְפִּיק יַדְפִּיק הַדְפֵּק לְהַדְפִּיק
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק מִתְדַּפֵּק או מִדַּפֵּק יִתְדַּפֵּק או יִדַּפֵּק הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק לְהִתְדַּפֵּק או לְהִדַּפֵּק

הערה[עריכה]

  • בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין, למשל: "יִתְדַפֵק בִּדְמָמָה" (הקיץ גווע / ביאליק [1])

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת' לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)

  • בבניינים קל ונפעל שורש זה נהגה בקרב דוברי עברית רבים בימינו בפ"א רפה גם אחרי שווא נח.