דפק (שורש)

השורש ד־פ־ק הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

ד־פ־ק	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	דָּפַק	דּוֹפֵק, (ב׳ פעוּל: דָּפוּק)	יִדְפֹּק	דְּפֹק	לִדְפֹּק
נִפְעַל	נִדְפַּק	נִדְפָּק	יִדָּפֵק	הִדָּפֵק	לְהִדָּפֵק
הִפְעִיל	הִדְפִּיק	מַדְפִּיק	יַדְפִּיק	הַדְפֵּק	לְהַדְפִּיק
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל				-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק	מִתְדַּפֵּק או מִדַּפֵּק	יִתְדַּפֵּק או יִדַּפֵּק	הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק	לְהִתְדַּפֵּק או לְהִדַּפֵּק

הערה

• בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין, למשל: "יִתְדַפֵק בִּדְמָמָה" (הקיץ גווע / ביאליק [1])

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת' לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)

• בבניינים קל ונפעל שורש זה נהגה בקרב דוברי עברית רבים בימינו בפ"א רפה גם אחרי שווא נח.