מגופה

מְגוּפָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מגופה
הגייה*	megufa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ו־פ א
דרך תצורה
נטיות	ר׳ מְגוּפוֹת; מְגוּפַת־, ר׳ מְגוּפוֹת־

מגופה לאטימת לוע תותח כשאינו בשימוש.

1. לשון חז"ל פקק לאטימת חור בדופן או בתחתית כלי קיבול, חבית וכדומה.

   • בתחתית אגן השמן של המנוע יש מגופה להרקת השמן.
   • "מחט או טבעת... נמצאו במגופת החבית מִצִדֵיהַ, טמאין." (משנה כלים ט א)
   • "ואמר רבא: מגופת חבית שתֻקנה נוטלין ממנה לידים." (חולין קז א)

גיזרון

• מן ג-ו-ף, הגיף.
• האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הקדרות (תש"י), 1950; מילון למונחי המכונית (תשט"ו), 1955.

צירופים

• מגופת תותח

תרגום

• אנגלית: bung‏, plug‏, stopper

ראו גם

• הגיף
• מגוף