מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הֶאֱמִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר
[עריכה]
- אדם המפקיד על מישהו משהו מתוך אמון.
- יוסי האמין את חברו על שמירת רכבו בזמן נסיעתו לחו"ל.
- "הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתַּנִי עָלֶיךָ, אַף אֲנִי כָּךְ אָמַרְתִּי" (תוספתא חולין ב', כ"ד).
- "עֶבֶד שֶׁהֶאֱמִינוֹ הַמֶּלֶךְ עַל כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ" (ילינק ב, 73)
השורש אמן |
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
א־מ־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
אָמַן |
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן) |
יֶאֱמֹן |
אֱמֹן |
לֶאֱמֹן |
נִפְעַל |
נֶאֱמַן |
נֶאֱמָן |
יֵאָמֵן |
הֵאָמֵן |
להֵאָמֵן |
הִפְעִיל |
הֶאֱמִין |
מַאֲמִין |
יַאֲמִין |
הַאֲמֵן |
לְהַאֲמִין |
הֻפְעַל |
הָאֳמַן |
מָאֳמָן |
יָאֳמַן |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
אִמֵּן |
מְאַמֵּן |
יְאַמֵּן |
אַמֵּן |
לְאַמֵּן |
פֻּעַל |
אֻמַּן |
מְאֻמָּן |
יְאֻמַּן |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְאַמֵּן |
מִתְאַמֵּן |
יִתְאַמֵּן |
הִתְאַמֵּן |
לְהִתְאַמֵּן |
|
|