מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הֶאֱמִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר
[עריכה]
- אדם המפקיד על מישהו משהו מתוך אמון.
- יוסי האמין את חברו על שמירת רכבו בזמן נסיעתו לחו"ל.
- "הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתַּנִי עָלֶיךָ, אַף אֲנִי כָּךְ אָמַרְתִּי" (תוספתא חולין ב', כ"ד).
- "עֶבֶד שֶׁהֶאֱמִינוֹ הַמֶּלֶךְ עַל כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ" (ילינק ב, 73)
השורש אמן
|
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
א־מ־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אָמַן
|
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן)
|
יֶאֱמֹן
|
אֱמֹן
|
לֶאֱמֹן
|
נִפְעַל
|
נֶאֱמַן
|
נֶאֱמָן
|
יֵאָמֵן
|
הֵאָמֵן
|
להֵאָמֵן
|
הִפְעִיל
|
הֶאֱמִין
|
מַאֲמִין
|
יַאֲמִין
|
הַאֲמֵן
|
לְהַאֲמִין
|
הֻפְעַל
|
הָאֳמַן
|
מָאֳמָן
|
יָאֳמַן
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
אִמֵּן
|
מְאַמֵּן
|
יְאַמֵּן
|
אַמֵּן
|
לְאַמֵּן
|
פֻּעַל
|
אֻמַּן
|
מְאֻמָּן
|
יְאֻמַּן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַמֵּן
|
מִתְאַמֵּן
|
יִתְאַמֵּן
|
הִתְאַמֵּן
|
לְהִתְאַמֵּן
|
| |
|