דרך הים

דֶּרֶךְ הַיָּם

בצד הים, מערב ^[1]
- ”הַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל-פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ-הַיָּם, רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה, וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ-אַמּוֹת רֹחַב, סָבִיב סָבִיב; וְאָרְכּוֹ, תִּשְׁעִים אַמָּה“ (יחזקאל מא, פסוק יב)
- ”וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ, עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים“ (מלכים א׳ יח, פסוק מג)
- ”כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד--דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם“ (ישעיהו ח, פסוק כג)

מקראי.
הביטוי "דרך הים" כדרך גיאוגרפית העוברת בים התקבל בטעות משום הנוצרים שהגיעו כעולי רגל מן המערב והחלו לנסות כוחם בזיהוי שמות מקראים. הנוכרים שלא ידעו עברית ואת כתבי הקודש הכירו דרך נוסחם הלטיני זיהו כמסלול או נתיב (דרך הים-via maris, השוו דרך העינויים: ויה דולורוזה) כנתיב תעבורה העובר בארץ התנ"ך, מכאן הפכה דרך המלך כתרגום שאִילה בהשראת: (via maris), בהוראת דרך גיאוגרפית,טעות קדומה המופיעה אף בבריתם החדשה. הביטוי אינו שם רומי או צלבני כי אם ביטוי שאול לטיני לביטוי "דרך הים" העברי-מקראי שהוראתו העיברית - מערב, שכיוונו הוא מערב