יוסף בן מתתיהו כינה אותה "דרך נושאת עם" [2], או "דרך הרווחה" [3] כאשר חלק ניכר מעולי הרגל שעלו למקדש, הגיעו מיפו למודיעין משם לבית חורון ולירושלים. דרך עתיקה זו נתגלתה על ידי החוקר י' רול. אורכה של דרך זו הוא 60 קילומטר בלבד, בעוד שאורך הדרכים בימינו מיפו לירושלים הוא 65-70 קילומטר. עפ"י המחקר רוב הדרכים הרומאיות ביזנטיות בהרי הארץ נסללו על תשתית ישראלית מעין זו [4]
פשר הביטוי בצורתו המקראית: ”לָמוֹ“ (ישעיהו לה, פסוק ח) מחזק את הסברה כי ייתכן שמוצאה של כ"ף הדמיון ביסוד רומז כלשהו, המצוי גם במילים כֹּה, כָּכָה. במילה כְּמוֹ נוסף לכ"ף הדמיון הרכיב 'מוֹ' שמקורו במילה השמית mā (מכאן גם מילת השאלה מָה). רכיב זה נוסף במקרא לעיתים נדירות גם למילות היחס בְּ, לְ – בְּמוֹ, לְמוֹ, והוא נועד ככל הנראה לחיזוק והדגשה. ר"ל ”לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ“ (ישעיהו לה, פסוק ח) לא יעבור בדרך ההיא טמא, "והוא למו" - הכוונה: בעודו מצוי בטומאתו [5].
ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרך הקדש