גיחור

גִּיחוֹר

לשון חז"ל צבע עור בגוון אדום,בתקופת חז"ל מוגדר כלקות הפוסלת משירות בביהמ"ק.
- ”הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ז, משנה ו)

השם 'גַחַר' מצוי כשם בית אב משבי ציון שבניו שירתו כנתינים בראשית ימי ביהמ"ק השני. השם כנראה משום צבע עורו: ”בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גַחַר בְּנֵי רְאָיָה“ (עזרא ב, פסוק מז).
מצוי במקורות גם בצורות: גיחר,גיהיר.