אקורדיון

אָקּוֹרְדִּיּוֹן

כלי נגינה מיטלטל, בעל תיבה עם לשוניות מתכת, קלידים ומפוח; הוא מפיק צלילים ואקורדים על ידי נשיבה ושאיבת אוויר על הלשוניות הרוטטות.
- ”בחלק האמנותי השתתפו ב. ליפטמן, רחל מרכוס ונ.קורנפלד שאירגן שירה בציבור בלוית אקורדיון.“ ("דבר", 10 במרץ 1944, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
בהשאלה: פועל או בנוי כמו אקורדיון, נפתח ונסגר, מתארך ומתכווץ.
- ""הקורונה זה כמו אקורדיון - פותחים וסוגרים." (The Marker,‏ 03.07.2020)
- "השבוע הגיע לבית שמש, בפעם הראשונה אוטובוס מפרקי-אקורדיון שיכנס לשירותי התחבורה של חברת סופרבוס בבית שמש." שמש-נט, 1.09.2019)

מגרמנית: Akkordion, מן Akkord – אַקוֹרְד (תַּצְלִיל) + מוספית ion-. את המונח טבע קיריל דמיאן (Cyril Demian), בונה עוגבים ופסנתרים מווינה, שהמציא את כלי הנגינה הזה ורשם על כך פטנט ב־1829.^[1]
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המוסיקה (תשט"ו), 1955.

ערך בוויקיפדיה: אקורדיון

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקורדיונים