מפוח

מַפּוּחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מפוח
הגייה*	mapuakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־פ־ח
דרך תצורה	משקל מַקְטוּל
נטיות	ר׳ מַפּוּחִים

מפוח של נפחים

1. לשון המקרא מכשיר או מתקן להזרמת אויר.

   • ”נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ תַּם, עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ.“ (ירמיהו ו, פסוק כט)
   • הנפח מלבה את האש במפוחו.

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.מקביל לערבית פהא فاح בהוראת לפזר, להפיץ.

נגזרות

• מפוחון
• מפוחית

תרגום

• אנגלית: bellows‏‏‏‏

ראו גם

• נפח