”הספר הזה הכיל את כּל מה שכּתב בעברית אחרי שיצאו "הדודאים", ועין לא ראתה אותו עד כּה, זו היתה הפתּעה ממש, אשר עוררה התפּעלות עצומה בּין ההורים והקרואים.“ (יוּליאַן קליאַטשקאָ, מאת שמואל ליב ציטרון, בפרויקט בן יהודה)
הקרבות הראשונים הסבו לנו אבדות גדולות תוך שהאויב מנצל את אפקט ההפתעה.
אחד מעקרונות הלחימה הוא לשנות מהלכים ולגרום להפתעתו של היריב.
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
ערך בוויקיפדיה: הפתעה